ד׳

א המביא כדי יין ממקום למקום. לא יביאם בסל ובקופה. אבל מביא הוא על כתפו. או לפניו. וכן המוליך את התבן. לא יפשיל את הקופה לאחוריו. אבל מביאה הוא בידו. ומתחילין בערמת התבן. אבל לא בעצים שבמוקצה

ב אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה. מביאין עצים מן השדה. מן המכונס. ומן הקרפף. אפילו מן המפוזר. איזהו קרפף. כל שסמוך לעיר. דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת. ואפילו בתוך תחום שבת

ג אין מבקעין עצים. לא מן הקורות. ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב. ואין מבקעין לא בקרדום. ולא במגרה. ולא במגל. אלא בקופיץ. בית שהוא מלא פירות. סתום ונפחת. נוטל ממקום הפחת. ר’ מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל

ד אין פותחין את הנר. מפני שהוא עושה כלי. ואין עושין פחמין ביום טוב. ואין חותכין את הפתילה לשנים. רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות

ה אין שוברין את החרס. ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח ואין גורפין תנור וכירים. אבל מכבשין. ואין מקיפין שתי חביות. לשפות עליהן את הקדרה. ואין סומכין את הקדרה בבקעת. וכן בדלת. ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב. ור’ אלעזר בר’ שמעון מתיר

ו רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו. לחצוץ בו שניו. ומגבב מן החצר ומדליק. שכל מה שבחצר מוכן הוא. וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק

ז אין מוציאין את האור. לא מן העצים. ולא מן האבנים. ולא מן העפר. ולא מן המים. ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן. ועוד אמר רבי אליעזר. עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית. ואומר מכאן אני אוכל למחר. וחכמים אומרים עד שירשום. ויאמר מכאן ועד כאן